אכילה רגשית: הצעד הראשון לטיפול וצמצום אכילה רגשית

מאוד "טרנדי" לדבר על אכילה רגשית בשנים האחרונות ורובנו כבר הבנו, שמאוד חשוב לטפל באכילה רגשית, אם היא קיימת אצלנו.
אחרת, יהיה מאוד קשה לרדת במשקל ולשמור על הירידה לאחר מכן, כיוון שנתבסס רק על תפריטים, ועל סדר יום באכילה.
ולצערי, להתמקד ב"מה לאכול, כמה ומתי לאכול" בלבד, לא עובד לאורך זמן,
אנחנו חוזרים להרגלים הישנים שלנו ועולים בחזרה למשקל שממנו התחלנו (במקרה הטוב)

אכילה רגשית לא בהכרח קשורה להרגלי אכילה, והיא גם לא אכילה מתוך רעב.
אלא (כשמה כן היא) אכילה מתוך רגש.
כשאני מדברת על אכילה רגשית, בד"כ אנשים "לוקחים" את זה למקום של רגש "רע".
כלומר, אם אני אוכלת אכילה רגשית, אני אוכלת בגלל שרע לי,
בגלל שאני עצובה או בודדה…
אבל רבים לא מבינים, שאכילה רגשית יכולה לנבוע גם מרגש "פשוט" כמו שעמום או אפילו רגשות של שמחה.
אכילה רגשית בעצם מגיעה- כשאני חווה כרגע רגש בעוצמה גדולה, וקשה לי להתמודד אתו.

בגלל שקשה לי להתמודד עם הרגש שאני מרגישה כרגע
(ושוב, הוא יכול להיות רגש של שמחה או שעמום באותה מידה כמו רגש של עצב או ריקנות)
אני פונה אל האוכל.
האוכל הוא מענה מצוין (כביכול) כיוון שהוא זמין, הוא עושה את העבודה מצוין! (הוא מרגיע וממסך), הוא חוקי 😉
וה"תשלום" על האכילה, מגיע רק במועד מאוחר יותר.
לכן, באותו רגע- הוא עושה את העבודה עבורי בצורה פנטסטית!!
וכיוון שכך, כדי להתמודד עם אכילה רגשית, הדבר הראשון שצריך לקרות הוא-
שאני אסכים להישאר ברגש שאני מרגיש/ה כרגע.
להישאר ברגש, להתבונן בו, להיות בו ולא להגיב אליו.
להישאר ברגש בלי להגיב אליו. אלא רק להיות בו.
כמה מאתנו באמת מסוגלים לעשות את זה?
ואיך עושים את זה?

כמובן, שכמו כל דבר, זה דורש תרגול ועבודה, וזה חלק ממה שאנחנו עושים בקליניקה וגם בסדנאות שאני מעבירה.

אבל בכל זאת, במספר מלים, מה זה אומר "להישאר ברגש"?
על מנת לדעת להישאר ברגש בלי להגיב, קודם כל אני צריכה להיות מודעת לרגש.
אנחנו חווים המון רגשות בו זמנית ואנחנו לרוב- לא מודעים למה שקורה אצלנו פנימה.
בתהליך של תרגול, אנחנו מפתחים את המודעות לרגשות/ מחשבות שלנו "על יבש" (לא כשעולה הצורך לאכול)
מה שעוזר לנו להיות מודעים אליהם "ברטוב".
הדבר השני הוא, ברגע שהבנתי מה אני מרגישה, הוא להבין מאיפה הוא הגיע,
מה המקור של הרגש? לא לפחד ממנו, אלא לדבר אתו, ולברר מה הכוונה החיובית שלו. מה הוא מנסה לומר לי.
כיוון שלכל תחושה שעולה אצלנו, קיימת כוונה חיובית. וברגע שאני יודעת אותה, אני יכולה להגיב בהתאם.
(למשל רגש כמו פחד, נועד הרבה פעמים להגן עלינו…)
חשוב לדעת, שרגש הוא סוג של "גל", הוא מתחיל בקטן, מתעצם, מגיע לשיא ואז יורד ודועך.
ופה, חשוב לתרגל טכניקות שעוזרות לנו להישאר ברגש, או להגיב אליו בצורה תואמת.
(רמז: אוכל הוא לא התנהגות תואמת, כיוון שאינו נותן מענה אמיתי לצורך האמיתי.)

אני מזמינה אותך, אם הבנת שלהתמקד רק ב"מה לאכול, כמה לאכול, מתי לאכול" לא באמת מספיק לך.
אלא את/ה רוצה לנסות דרך אחרת, שמשלבת גם הקשבה, מודעות והתמודדות עם אכילה רגשית,
להשאיר פרטים כאן>>>>, ואני אחזור כדי לתאם לנו שיחת הכרות.
בהצלחה 🙂
נטע