בולמיה- תסמינים
לפני שאתאר את התסמינים של בולמיה, חשוב לי לומר- שאם את מתמודדת עם הפרעת אכילה, את לא חייבת להתמודד איתה לבד. להפרעת האכילה פנים רבות. לפעמים ההגדרה של המחלה היא מאוד נוקשה, ואנחנו נמצאות קרוב-רחוק אליה. אבל עדיין מתמודדות יומיום עם חשיבה אובססיבית סביב האוכל, סביב אכילה ועיסוק רב בגופנו.
אם תמצאי את עצמך "חלקית" בתסמינים המתוארים, או אפילו אם יש לך מחשבות אובססיביות על אוכל/ משקל/ דימוי הגוף שלך, והן לא באות לידי ביטוי באכילה שלך עצמה, או שאת "רק" סובלת מאכילה רגשית, יש דרך לטפל ולצאת מהמקום בו את נמצאת.
מוזמנת ליצור אתי קשר,
נטע
בולמיה- תסמינים
בולמיה היא הפרעת אכילה שמאופיינת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים- אכילה של כמויות גדולות של אוכל, בפרק זמן קצר (לפחות שעתיים). בזמן התקפי האכילה, התחושה היא של איבוד שליטה. איבוד שליטה גם בבחירת סוג האוכל, וגם בכמות. אני לא מסוגלת לעצור את האכילה. וברור, שהכמות היא גדולה משמעותית ממה שרוב האנשים היו אוכלים בפרק זמן כזה. הרבה פעמים יש תחושה ש"לא הגיוני שהצלחתי לאכול את כל זה בפרק זמן כזה!!"
בבולמיה, ישנה גם התנהגות מפצה. כלומר- ניסיון למנוע עליה במשקל. וזאת על ידי הקאות/ שימוש במשלשלים/ צום/ התעמלות אינטנסיבית ועוד.
על מנת שתאובחן בולמיה, ההתנהגות של התקפי אכילה ופיצוי, צריכות להימשך לפחות 3 חודשים.
בולמיה, דימוי גוף ודימוי עצמי
דימוי הגוף והדימוי העצמי מאוד מושפע מהאכילה. בבולמיה יש עיסוק יתר במשקל. אם נשקלתי בבוקר והייתי מרוצה או לא מרוצה, הדבר ישפיע על מצב הרוח שלי. עלולה להיות שקילה מרובה (אשקל כל יום או מספר פעמים ביום)
מצב הרוח שלי מושפע גם מדרך האכילה שלי באותו יום… לעתים לאורך היום יהיה חישוב אובססיבי של קלוריות, גודל מנות ועוד. ולפעמים אפילו ארגיש שנאה עצמית, אחרי התקפי אכילה או כאשר לא עמדתי ביעד הארוחות.
כל אלה, מובילים הרבה פעמים לדימוי גוף נמוך, דימוי עצמי נמוך, דיכאון ובידוד חברתי.
לעתים לא נוכל לזהות בולמיה, כיוון שמי שסובלת מבולמיה תהיה הרבה פעמים במשקל תקין (בעקבות ההתנהגות המצמצמת שמגיעה לאחר התקפי האכילה).
אין אשמים במצב!
לעתים מי שסובלת מבולמיה נוטה להאשים את עצמה במצב, וגם ההורים את עצמם. אך חשוב להבין שבולמיה מתפתחת מסיבות רבות ואין אשמים במצב.
החברה בא אנו חיים ותרבות הרזון, גורמים ביולוגיים או פסיכולוגיים ועוד.
ולכן, הטיפול בבולמיה הוא רב מערכתי. לעתים נשלב טיפול תרופתי (למשל על מנת להתמודד עם דיכאון) טיפול פסיכולוגי, טיפול תזונתי ועוד. ניתן לשלב גם טיפול משפחתי, כשהנער/ה המאובחנים צעירים בגילם.
חשוב לטפל בבולמיה. וכמו שכתבתי בתחילת המאמר, לעתים אנחנו "ליד" ההפרעה, או סובלים מחלק מהתסמינים המתוארים, אבל הסבל קיים.
כדאי לפנות לקבל עזרה
גם אם את מזהה בעצמך את כל התסמינים וגם אם חלקית.
בייחוד עם המחשבות על אוכל או האכילה מובילות לתחושת סבל/ אובדן שליטה/ דיכאון או בידוד חברתי.
מוזמנת ליצור קשר.
שלך,
נטע